שאלה 3 – תיאור מקרה:
ד"ר נ.ש., בת 60, פרופסור לרפואה פנימית, מנהלת מחלקה בבית חולים גדול. נחשבת לחדשנית, חדה ואנרגטית במיוחד. בשנים האחרונות לאחר ירידה מסוימת באינטנסיביות העבודה הקלינית וריבוי משימות ניהוליות הדורשות סדר וארגון, היא חשה קושי למקד קשב בישיבות ארוכות, שכחה של משימות אדמיניסטרטיביות, ועומס נפשי מתמשך - קשיים המפריעים לה מאד, והיא מתלבטת אם ייתכן שהיא סובלת מ ADHD שלא אובחנה מעולם.
מהו ההסבר המתאים ביותר למקרה זה?
בגיל 60 לא ייתכן שהפרעת קשב עדיין פעילה, ולכן ניתן לשלול אבחנה זו.
ההסתמנות מתאימה להפרעת קשב בבגרות: ההפרעה נמשכת גם לעשורים המאוחרים, הביטוי משתנה (אי-שקט פנימי וסובייקטיבי על פני הסתמנות מוטורית), ואסטרטגיות פיצוי עלולות להישחק — ולכן יש מקום לאבחון ADHD גם בגיל 60.
מכיוון שנ.ש. הצליחה מקצועית והגיעה לעמדות בכירות, לא ייתכן שמדובר ב-ADHD.
התסמינים נובעים בהכרח מירידה קוגניטיבית הקשורה לגיל ולמנפאוזה, ולכן אין הצדקה לשקול הפרעת קשב.
